דיסאוטונומיה

כללי

תחלואה נלווית נפוצה אצל אנשים עם אהלרס-דנלוס והפרעות גמישות יתר היא דיסאוטונומיה קרדיווסקולרית או בקיצור- דיסאוטונומיה (dysautonomia). מדובר על הפרעה- dys- ברכיבי המערכת האוטונומית שאחראיים על תפקודי הלב וכלי הדם.

הגורמים לדיסאוטונומיה אינם ברורים אולם ניסיון קליני מראה שהמנגנונים המעורבים בה הם (בסדר יורד מהנפוץ ביותר להכי פחות נפוץ): לחץ דם נמוך, התרחבות ורידים פריפריאליים והיקוות דם, נפח דם נמוך, תרופות עם תופעות לוואי שפוגעות או מהוות טריגר לליקויים בתגובה אוטונומית (כמו נוגדי דיכאון טריציקליים), ריכוז יתר של קטכולאמינים, תגובות אוטואימוניות (במיוחד נגד קולטנים שקשורים לויסות קצב לב, לחץ דם), רמת היסטמין סיסטמי עודפת ותסמיני חוסר יציבות צווארי או כיארי.

השכיחות ואופן ההתפתחות של דיסאוטונומיה בקרב הסובלים מ-hEDS/HSD אינן ידועות, אך חוקרים רבים סבורים כי מדובר על הפרעה-אחות, יחד עם MCAS, על רקע הקשר לרקמת החיבור.

 

חשוב להבדיל בין דיסאוטונומיה כפי שתוארה כאן לבין דיסאוטונומיה משפחתית שהינה מחלה שונה.

תסמינים

התסמינים הנפוצים הם דופק מהיר, סחרחורות, עלפונות או תחושות פרה-עילפון, ליקויי ראייה למיניהם, תלונות קוגניטיביות כמו הגבלה ביכולת הריכוז, פגיעה בזיכרון וקשיי שליפה (brain fog), כאב בחזה, רעד, עייפות כרונית, אי סבילות לפעילות גופנית, התנפחות או הסמקה של הרגליים לאחר עמידה קצרה, היצרות כלי דם פריפריאלים שמתבטאת ברגליים וידיים קרות, אי ויסות של טמפרטורת הגוף והפרעות בשינה.

 

קיימים מספר גורמים שעלולים לגרום להתקפים:

  • תופעות לוואי של תרופות

  • התייבשות

  • סביבה חמה

  • אימון גופני

  • הרמת חפצים כבדים

  • צריכת אלכוהול וקפאין

  • אכילה (במיוחד של פחמימות)

  • מחלות וזיהומים

  • גורמי לחץ (ויכוחים, מבחנים, בדיקות דם וכו')

  • גירוי מכאיב

  • גובה רב (למשל טיסה)

  • מנוחה ממושכת

  • ניתוח בהרדמה כללית

  • תגובה אלרגית (תגובת היסטמין)

 

אבחון

קיימים כמה סוגי דיסאוטונומיה, כשהנפוצים במיוחד הם תסמונת הטכיקרדיה התנוחתית (postural tachycardia syndrome - PoTS) ותת לחץ דם אורטוסטטי (orthostatic hypotension -OH). חשוב לאבחן את סוג ההפרעה הספציפית.

במצבים רבים האבחנה מתקבלת על בסיס קליני של תשאול ובדיקות פשוטות, בהתבסס על תגובתה של המערכת האוטונומית לשינויים בתנוחה כפי שמתבטאים בקצב הלב, לחץ הדם ועוד. לעיתים יש צורך בבדיקות נוספות כמו בדיקת טילט, הולטר, ECG ועוד.

יש לשלול מצבים אחרים שיכולים להסביר את התסמינים כמו תרופות, מחלה לבבית, תגובות אוטואימוניות ועוד.

 

להמלצות מטופלים על רופאים המטפלים בדיסאוטונומיה ראו רשימת מטפלים.

 

טיפול

הטיפולים הקיימים אינם אוניברסליים, וברוב המקרים יש לשלב כמה טיפולים במקביל.

  • להרבות בשתייה (2-3 ליטר ליום).

  • להוסיף כמויות נכבדות של מלח לתזונה (לאחר אבחנה ובהנחיית רופא בלבד!).

  • הרבה ארוחות קטנות לאורך היום- לא להעמיס יותר מדי על הקיבה בבת אחת ומצד שני לא להגיע למצב של רעב.

  • להימנע מעמידה ממושכת.

  • להימנע משהייה בעומס חום.

  • להימנע ממצבי לחץ.

  • חיזוק שרירי הליבה, רגליים, שוקיים ירך וישבן. חלק מהסימפטומים נמצאו קשורים לדה-קונדישנינג של השרירים, כשלא ברור מה קדם למה, אך חשוב לחזק על מנת לשפר את התפקוד.

  • אימון לב-ריאה.

  • ביגוד לחץ לשיפור החזרת דם מהגפיים.

  • הימנעות מתרופות שמחריפות את הסימפטומים.

  • במידת הצורך- טיפול תרופתי מרופא המטפל בדיסאוטונומיה, או תרופות הורמונליות מסוימות שנמצאו כיעילות (בייעוץ ד"ר גזית בלבד).


אם אתם חושדים או מאובחנים בדיסאוטונומיה מומלץ להצטרף לקבוצת דיסאוטונומיה בפייסבוק.

 
 
 

האתר אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי. השימוש במידע הכתוב בו הינו על אחריות הגולשים/ות בלבד, לקבלת טיפול יש לפנות לגורמים המטפלים

© כל הזכויות שמורות לארגון אגם.